חיים מרגוליס ניצול שואה בן 87, מתגורר בדירת עמידר קטנה ומוזנחת. איבד לפני מספר שנים את אשתו ומאז מתמודד עם אין ספור קשיים. הקצבה הזעומה לא מספיקה לקיומו, קשה לו לנקות, הדירה מוזנחת ומלוכלכת, סובל מהבדידות, חיים מרים את הכלבה ואומר “זה המשפחה שלי”.
מתוך עדותו של חיים מרגוליס, ניצול שואה.
חיים מרגוליס איבד את הוריו במתקפה של הגרמנים על רומניה, הוא מספר “התחבאתי בכנסיות כדי שיחשבו שאני נוצרי”. את אשתו רחל הוא הכיר שם כשהיה בן 16. רחל הגיעה לחפש את משפחתה אך הם לא מצאו אף אחד. רחל וחיים הקימו משפחה, שניהם ושלושה ילדים. ב1996 רחל וחיים עלו לישראל מרומניה.
הילדים גדלו ועזבו את הבית, לאחרונה גם רחל נפטרה וחיים נשאר לבד. הוא טיפל לבד ובמסירות נפש באשתו החולה, “60 שנה הלכנו יד ביד” מרגוליס מספר. האהבה שלהם בולטת מהתמונות שתלויות על הקירות. מאז שהאור שלה כבה, כמו שחיים אומר, הוא נמצא במאבק קיומי יומיומי.
מרגוליס נאלץ להתקיים מקצבה דלה שאינה מספיקה להוצאות הקבועות- חשבונות החשמל והמים, שכירות, תרופות ומעט המזון לו הוא זקוק. חיים ללא שיניים לכן אוכל רק מזון טחון. הוא מתמודד עם כאבי ברכיים ובגלל גילו המבוגר לא יכול לעבור ניתוח ייעודי. גם משקפים הוא צריך, אבל אין כסף לקנות. חיים אומר “אני אוכל לא בשביל לחיות, אני אוכל בשביל לא למות.”
חיים מרגוליס מתמודד עם קשיים רבים, אך הקושי העיקרי עליו חיים מדבר הוא הבדידות. “אני לבד, אין לי אף אחד” הוא חוזר ואומר. עם הבדידות חיים מתמודד בהתנדבות ועזרה לאחרים בזמן שהוא בעצמו זקוק לסיוע.
המתנדב המבוגר ביותר של עמותת חסדי נעמי
כיום חיים קיבל סיוע מעמותת חסדי נעמי שלקחה אותו תחת חסותה. העמותה עוזרת לו עם תשלומי חשמל, סלי מזון,שוברי קניה וציוד חימום בחורף שכלל רדיאטור חשמלי חדש. חיים כל-כך העריך את סיוע העמותה והפך למתנדב המבוגר ביותר של העמותה.
חסדי נעמי עמותה תומכת ומסייעת לאלפי ניצולי שואה, מזמינה אותך לתרום ולעזור לה להמשיך בפעילותה למען ניצולי השואה.
עוד מידע על פעילות עמותת חסדי נעמי כאן
